פסק-דין בתיק ב"ל 44888-08-10

1.         לפני ערעור לפי סעיף 210 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, (להלן: " החוק") על החלטת ועדת העררים לניידות מיום 25.7.2010 (להלן: " הועדה"), אשר קבעה כי הממצאים אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת בתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: " ההחלטה").

            טיעוני ב"כ המערער:

2.         הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין מיום 14.3.2010, לא בחנה את מצבו של המערער בשנית ולא בדקה את החלטתה הקודמת. החלטת הוועדה אינה מנומקת ואינה מתייחסת לדרישות פסק הדין ובמיוחד לשאלה אם המערער אכן זקוק לכסא גלגלים, אם לאו.

טיעוני ב"כ המשיב:

3.         הוועדה הסבירה מדוע אין מצבו של המערער תואם לאיזה מסעיפי הסכם הניידות. הוועדה הסבירה מדוע אינה יכולה ליישם פריט ליקוי במקרה זה ואף הסבירה שעצם השימוש בכסא גלגלים אינו נימוק ליישום סעיפי הסכם הניידות.

דיון והכרעה:

4.         הסמכות לקבוע דרגת מוגבלותו בניידות של מבוטח על פי החוק, היא לועדה לעררים לניידות. אין לבית הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה. על פי עיקרון זה תיבחנה טענות הצדדים בערעור זה.

5.         הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין בו נקבע, כי עניינו של המערער יוחזר לוועדת עררים לניידות, על מנת שתזמן את המערער, גם באמצעות ב"כ ותסביר מסקנתה לעניין קביעתה בסעיף ו (3)(א') לפרוטוקול הוועדה ואשר ממנו עולה, שהמערער מוגבל בניידות ואינו זקוק לכסא גלגלים, זאת לאור האישור שהומצא על ידי  המערער מיום 15.2.09 ובו רשום שהמערער עדיין מרותק למיטה וזקוק לכסא גלגלים וכן לאור העובדה שהמערער משתמש בכסא גלגלים אך לא נמצא הסבר למסקנה שהוא אינו זקוק לכסא, הסבר שגם אדם הדיוט יוכל להבין.

            בפסק הדין ציין כב' השופט קוגן, כי:

"יש להעיר, כי המערער נכנס בכסא גלגלים לוועדה. הוועדה ציינה בפרוטוקול כי הוא מודעת לסבלו ולדעתה, הממצאים אינם ניתנים ליישום על פי רשימת הליקויים, שנרשם באופן ברור ולא מנומק כי המערער לא זקוק לכסא גלגלים.

קשה להבין את החלטת הוועדה שכן אדם שנכנס לוועדה עם כסא גלגלים, האם הוא לא צריך את כסא הגלגלים, כי היא לא מאמינה לו, או כי יותר נוח לו להשתמש בכסא גלגלים ואם אכן הוא זקוק לכסא גלגלים, כיצד יתכן שאדם שזקוק לכסא גלגלים, לא יקבל גמלת ניידות?

ככל שהוועדה תסבור, כי המערער אינו זקוק לכסא גלגלים, עליה לנמק החלטתה, כך שגם אדם שאינו רופא יוכל להבין אותה ולציין מפורשות, האם המערער יכול ללכת."

6.         השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא, האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

7.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה אמנם הסבירה מדוע לא יישמה פריט ליקוי מהסכם הניידות בעניינו של המערער אולם, לא התייחסה לשאלה האם המערער זקוק לכסא גלגלים, אם לאו ולא נימקה החלטתה בעניין זה כלל אלא רק קבעה שוב בסעיף ו' לפרוטוקול שאינו זקוק לכסא גלגלים. הוועדה לא התייחסה כלל לתהיות ולשאלות שהעלה כב' השופט קוגן בפסק הדין המפורט לעיל.

8.         אשר על כן, מאחר והוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא התמודדה עם השאלות שהועלו במסגרתו ומאחר ומדובר בהחזרה שנייה, אני מקבל את הערעור כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים לניידות בהרכב חדש אשר תדון בערר מחדש ותיתן החלטתה באופן מפורט ומנומק.

                        פרוטוקולים של וועדות לעררים קודמות, אשר בוטלו בעקבות פסק הדין של כב' השופט קוגן ופסק דין זה לא יונחו בפני הוועדה בהרכבה החדש.

             המערער יוזמן לוועדה גם באמצעות ב"כ ויתאפשר לו לטעון טענותיו.

9.         המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד            בסך כולל של 2,000 ש"ח, אשר ישולם בתוך 30 ימים ממתן פסק דין זה.

10.        לצדדים הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בתוך 30 יום ממועד קבלתו.